נבחרת ישראל בכדורסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת ישראל בכדורסל
מידע כללי
התאחדות איגוד הכדורסל הישראלי
השתייכות פיב"א אירופה
דירוג פיב"א
(27 בפברואר 2024)
42      
 - ניקוד פיב"א 308.4
מאמן ישראלישראל אריאל בית הלחמי
קפטן תומר גינת
אצטדיון ביתי היכל מנורה מבטחים, תל אביב-יפו
היכל קבוצת שלמה, תל אביב-יפו
ibasketball.co.il
גביע העולם בכדורסל
הופעות 2 (הראשונה ב-1954)
ההישג הטוב מקום 7 (1986)
המשחקים האולימפיים
הופעות 1 (הראשונה ב-1952)
ההישג הטוב מקום 20 (1952)
אליפות אירופה בכדורסל
הופעות 30 (הראשונה ב-1953)
ההישג הטוב סגנות (1979)

נבחרת הגברים של ישראל בכדורסל היא נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל, המנוהלת על ידי איגוד הכדורסל הישראלי.

סגל הנבחרת מורכב משחקני כדורסל המחזיקים באזרחות ישראלית. רוב משחקי הבית של נבחרת ישראל נערכים בהיכל מנורה מבטחים שבתל אביב. הדירוג הנוכחי של נבחרת ישראל ברשימת הדירוג של פיב"א לנבחרות גברים, הוא המקום ה-42 בעולם, נכון ל-27 בפברואר 2024, ללא שינוי לעומת דירוג קודם.[1] היא מדורגת במקום ה-20 בעולם מבין כל נבחרות הכדורסל של אירופה.

נבחרת ישראל משתתפת כמעט בקביעות באליפויות אירופה והשתתפה פעמיים באליפות העולם. במסגרת המשחקים האולימפיים השתתפה הנבחרת פעם אחת. הישגי השיא של הנבחרת עד היום הם: זכייה ב-2 מדליות זהב במשחקי אסיה בשנים 1966 ו-1974, במדליית כסף ב-1970 וזכייה במדליית כסף באליפות אירופה 1979.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – היסטוריה של נבחרת ישראל בכדורסל

הישגי הנבחרת במשחקי אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להשתתפותה של הנבחרת בטורנירי אליפות אירופה, נבחרת ישראל השתתפה שלוש פעמים בטורניר הכדורסל של משחקי אסיה בשנים 1966, 1970 ו-1974 וסיימה עם שתי מדליות זהב ומדליית כסף.

במשחקי אסיה 1966 שנערכו בבנגקוק השתתפה לראשונה נבחרת ישראל וסיימה את הטורניר במקום הראשון תחת הדרכתו של המאמן שמעון שלח לאחר שישה ניצחונות והפסד אחד. בגמר ניצחה ישראל את תאילנד בתוצאה 42–90. במשחקי אסיה 1970 שנערכו שוב בבנגקוק, סיימה הנבחרת בהדרכתו של שמעון שלח עם מדליית הכסף לאחר שבעה ניצחונות והפסד אחד לקוריאה הדרומית שזכתה בזהב. במשחקי אסיה 1974 שנערכו בטהראן, זכתה הנבחרת בפעם השנייה במדליית הזהב לאחר שישה ניצחונות מתוך שישה משחקים תחת הדרכתו של המאמן אברהם חמו. במשחק הגמר גברה הנבחרת על קוריאה הדרומית בתוצאה 85–92.

הישגי הנבחרת באליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל ב-1960. (מימין לשמאל) שורה קדמית: מיקי פישר (מאמן), אברהם חמו, חיים חזן, עזרי לובושיץ, אברהם הופמן, חיים קסטן ורלף קליין. שורה אחורית: שבתאי בן-בסט, תנחום כהן-מינץ, ארז לוסטיג, דוד קמינסקי, דוד פריש[2], עמוס קופפר-תובל

מאז קום המדינה, השתתפה נבחרת ישראל כמעט בכל אליפות, והיא נעדרה רק מ-4 אליפויות בשנים 1955, 1957, 1989 ו-1991.

ישראל השתתפה לראשונה באליפות אירופה בטורניר שנערך במוסקבה בשנת 1953. במשחק הבכורה שלה באליפות, הביסה ישראל את פינלנד בתוצאה 36:60. ישראל סיימה את בית הגמר עם 11 נקודות כמו נבחרת צרפת שזכתה במדליית הארד עקב הפרש סלים. ישראל סיימה במקום החמישי הכללי בטורניר. הישג השיא של הנבחרת באליפות אירופה היה בטורניר שנערך ב-איטליה 1979, בו סיימה במקום השני עם מדליית הכסף, כסגניתה של ברית המועצות. ישראל הוגרלה לבית ג' יחד עם נבחרות פולין, צרפת ויוגוסלביה ועלתה מהמקום הראשון לאחר ניצחון על פולין, הפסד לצרפת וניצחון דרמטי במשחק האחרון בבית על אלופת העולם המכהנת יוגוסלביה. הנבחרת עלתה לבית הגמר עם יוגוסלביה, איטליה, ספרד, צ'כוסלובקיה וברית המועצות, סיימה במקום השני בבית אחרי שלושה ניצחונות ושני הפסדים והגיעה למשחק הגמר בו הפסידה לברית המועצות בתוצאה 98:76.

אליפויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה רק פעמיים באליפות העולם בכדורסל, זאת מתוך 15 אליפויות עולם שהתקיימו עד היום.

בפעם הראשונה, באליפות השנייה שהתקיימה בריו דה ז'ניירו, ברזיל, בשנת 1954, הוזמנה הנבחרת, שהייתה עדיין בראשית דרכה, להשתתף על ידי התאחדות הכדורסל הברזילאית ללא משחקי מוקדמות. בעקבות הזמנה זו החליטה מצרים להחרים את האליפות. באליפות השתתפו 12 נבחרות וישראל הגיעה למקום ה-8 כשבמאזנה 2 ניצחונות (על צ'ילה וצרפת) ו-7 הפסדים. את הנבחרת אימן אז יעקב שאלתיאל וכיכבו בה אברהם שניאור (קפטן), רלף קליין, שמעון שלח (צ'ינגה) וזכריה עופרי.

לקראת אליפות העולם 1986 בספרד, בה השתתפו 24 נבחרות, התקיימו משחקי מוקדמות (עד אז הנבחרות העפילו לטורניר העולמי לפי הישגיהן באליפויות היבשות שלהן). ישראל התמודדה בבית אחד עם צ'כוסלובקיה (שהייתה באותו זמן סגנית אלופת אירופה), אנגליה ושווייץ, כשרק אחת מעפילה לאליפות העולם. ישראל ניצחה את אנגליה ושווייץ בבית ובחוץ, אך הובסה בברטיסלאבה 75-97. הפסד של צ'כוסלובקיה לאנגליה הביא את ישראל וצ'כוסלובקיה למשחק במחזור האחרון ביד אליהו כאשר המנצחת עולה לאליפות העולם. המשחק היה צמוד לכל אורכו והוכרע מסל דרמטי של מיקי ברקוביץ' בשניות הסיום - 90–92 לישראל. באליפות עצמה הצליחה ישראל להגיע למקום השביעי עם מאזן של 5 ניצחונות (על אורוגוואי, אנגולה, קובה, יוון וקנדה) ו-5 הפסדים (לברית המועצות, אוסטרליה, ספרד, ברזיל ואיטליה). את הנבחרת אימן צביקה שרף וכיכבו בה מיקי ברקוביץ' (קפטן), דורון ג'מצ'י, לבן מרסר, עדי גורדון ותומר שטיינהאור.

עלייה לטורניר אליפות העולם בכדורסל נחשבה לקשה ביותר משום שבניגוד לכדורגל, עד 2017 לאליפות לא היו משחקי מוקדמות, ועל מנת להעפיל אליה היה לסיים בין חמש הנבחרות הראשונות באליפות אירופה.

המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה פעם אחת בטורניר הכדורסל האולימפי, באולימפיאדת הלסינקי (1952). ישראל שיחקה בשלב המוקדמות של הטורניר, שנערך לפני טקס הפתיחה, ולא העפילה לטורניר הגמר לאחר הפסדים לנבחרות הפיליפינים 47:57 ויוון 52:54.

הכדורסלנים שייצגו את ישראל בטורניר: דני ארז, משה דניאל, יהודה וינר, מרסל חפץ, פרדי כהן, עמוס לין, זכריה עופרי, אליהו עמיאל, ראובן פכר, מנחם קורמן, רלף קליין, שמעון שלח, אברהם שניאור (קפטן). מאמן הנבחרת היה האמריקאי-יהודי מוריס (טאבי) רסקין.

מאז 1952 לא השתתפה ישראל בטורניר הכדורסל האולימפי. ב-1956 הוזמנה להשתתף בטורניר הגמר על ידי אוסטרליה המארחת (ללא משחקי מוקדמות), אך עקב המתיחות וגיוס המילואים בעקבות מבצע קדש החליט ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, שהנבחרת לא תיסע.

בין 1960 ל-1992 נקבעה ההעפלה לטורניר הכדורסל האולימפי בטורנירי מוקדמות יבשתיים מיוחדים או בטורניר "הזדמנות אחרונה" בין-יבשתי, אך ישראל לא הצליחה להעפיל לאף טורניר גמר. הנבחרת הייתה אמורה להשתתף בטורניר של אולימפיאדת מוסקבה (1980) לאחר פרישת ארצות הברית וצרפת במסגרת החרם האולימפי, אך בסופו של דבר הצטרפה גם המשלחת הישראלית לחרם.

בין 1996 ל-2016 נקבעה ההשתתפות בטורניר הכדורסל האולימפי לפי ההישג באליפויות היבשות שקדמו לכל טורניר אולימפי. בשנת 2006 הכריז הוועד האולימפי הישראלי על העפלה של נבחרת הכדורסל למשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 או לונדון 2012 כיעד של הוועד האולימפי, אך הנבחרת לא הצליחה להעפיל לאף אחד מטורנירי הגמר האלה וגם לא לטורניר הקדם-אולימפי הבין-יבשתי, כיוון שלא הייתה בין שש הראשונות באליפויות אירופה של 2007 או 2011.

תוצאות הנבחרת בתחרויות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור:[3]

כל האולימפיאדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורסל במשחקים האולימפיים
שנה מיקום משחקים ניצחונות הפסדים
בריטניהבריטניה 1948 לא נרשמה
פינלנדפינלנד 1952 מקום 20 2 0 2
אוסטרליהאוסטרליה 1956 לא העפילה
איטליהאיטליה 1960
יפןיפן 1964
מקסיקומקסיקו 1968
גרמניה המערביתגרמניה המערבית 1972
קנדהקנדה 1976
ברית המועצותברית המועצות 1980
ארצות הבריתארצות הברית 1984
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית 1988
ספרדספרד 1992
ארצות הבריתארצות הברית 1996
אוסטרליהאוסטרליה 2000
יווןיוון 2004
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין 2008
בריטניהבריטניה 2012
ברזילברזיל 2016
יפןיפן 2020
צרפתצרפת 2024
סך הכל הופעה אחת 2 0 2

אליפות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
ברית המועצותברית המועצות 1953 5 11 7 4 יעקב שאלתיאל
הונגריה (1949–1956)הונגריה (1949–1956) 1955 לא השתתפה -
1957 לא השתתפה -
טורקיהטורקיה 1959 11 8 3 5 אליהו עמיאל
יוגוסלביהיוגוסלביה 1961 11 8 3 5 יהושע רוזין
פוליןפולין 1963 9 9 4 5 יהושע רוזין
ברית המועצותברית המועצות 1965 6 9 5 4 שמעון שלח
פינלנדפינלנד 1967 8 9 4 5 שמעון שלח
איטליהאיטליה 1969 11 7 1 6 שמעון שלח
גרמניה המערביתגרמניה המערבית 1971 11 7 1 6 שמעון שלח
ספרדספרד 1973 7 7 3 4 אברהם חמו
יוגוסלביהיוגוסלביה 1975 7 7 5 2 אברהם חמו
בלגיהבלגיה 1977 5 7 4 3 רלף קליין
איטליהאיטליה 1979 8 4 4 רלף קליין
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה 1981 6 8 3 5 רלף קליין
צרפתצרפת 1983 6 7 3 4 רלף קליין
גרמניה המערביתגרמניה המערבית 1985 9 7 4 3 צביקה שרף
שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
יווןיוון 1987 11 7 2 5 צביקה שרף
יוגוסלביהיוגוסלביה 1989 לא העפילה רלף קליין
איטליהאיטליה 1991 לא העפילה רלף קליין
גרמניהגרמניה 1993 13 3 1 2 צביקה שרף
יווןיוון 1995 9 6 2 4 צביקה שרף
ספרדספרד 1997 9 8 4 4 צביקה שרף
צרפתצרפת 1999 9 6 2 4 מולי קצורין
טורקיהטורקיה 2001 10 4 1 3 מולי קצורין
שוודיהשוודיה 2003 7 7 3 4 מולי קצורין
סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו 2005 9 4 2 2 צביקה שרף
ספרדספרד 2007 11 6 2 4 צביקה שרף
פוליןפולין 2009 13 3 0 3 צביקה שרף
ליטאליטא 2011 16 5 2 3 אריק שיבק
סלובניהסלובניה 2013 22 5 1 4 אריק שיבק
צרפתצרפת 2015 10 6 3 3 ארז אדלשטיין
טורקיהטורקיה 2017 21 5 1 4 ארז אדלשטיין
צ'כיהצ'כיה 2022 17 5 2 3 גיא גודס

משחקי אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
תאילנדתאילנד 1966 7 6 1 שמעון שלח
תאילנדתאילנד 1970 8 7 1 שמעון שלח
איראןאיראן 1974 6 6 0 אברהם חמו

אליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
ברזילברזיל 1954 8 9 2 7 יעקב שאלתיאל
ספרדספרד 1986 7 10 5 5 צביקה שרף

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל, 2018, עומדים מימין לשמאל: עופר רחימי (עוזר מאמן), נמרוד לוי, עידן זלמנסון, תומר גינת, אלכס צ'וברביץ', ג'ייק כהן, עודד קטש (מאמן) ודרור כהן (עוזר מאמן שני). יושבים מימין לשמאל: אדם אריאל, בר טימור, יובל זוסמן, תמיר בלאט, שון דאוסון, ג'ון דיברתולומיאו וגיא פניני. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

סגל הנבחרת בטורניר קדם-מוקדמות אולימפיאדת פריז (אוגוסט 2023):

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
2 סמול פורוורד רועי פריצקי 24 ביולי 2002 ישראלישראל הפועל באר שבע
3 קלע יאיר קרביץ 3 במרץ 1999 ישראלישראל עירוני נס ציונה
5 רכז גיל בני 27 באוקטובר 1998 ישראלישראל הפועל תל אביב
9 סנטר רומן סורקין 11 באוגוסט 1996 ישראלישראל מכבי תל אביב
10 קלע בר טימור 2 במרץ 1992 ישראלישראל הפועל תל אביב
11 רכז ים מדר 21 בדצמבר 2000 טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה
13 רכז רועי הובר 10 בפברואר 1997 ישראלישראל הפועל גליל עליון
21 פאוור פורוורד נתנאל ארצי 21 במרץ 1997 ישראלישראל הפועל חולון
24 סמול פורוורד עוז בלייזר 29 בדצמבר 1992 ישראלישראל הפועל ירושלים
33 סנטר גבי צ'אצ'אשוילי 8 בדצמבר 1999 ישראלישראל הפועל ירושלים
31 פאוור פורוורד נועם אביבי 25 בפברואר 1999 ישראלישראל הפועל עפולה
99 קלע יפתח זיו 9 ביולי 1995 ספרדספרד גרנדה

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקות ונתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יניב גרין, 193 הופעות בנבחרת ישראל, שיאן ההופעות

נכון ל-1 במרץ 2022. השחקנים המודגשים עדיין פעילים. מינימום 100 הופעות בנבחרת.

# שם השחקן הופעות
1 יניב גרין 193
2 דורון ג'מצ'י 189
3 גיא פניני 176
4 יותם הלפרין 175
5 מוטי דניאל 166
6 עידו קוז'יקרו 165
7 מיקי ברקוביץ' 164
8 נדב הנפלד 156
9 בועז ינאי 149
10 ליאור אליהו 141
11 איתמר מרזל 137
תומר שטיינהאור 137
12 רביב לימונד 133
13 אביגדור מוסקוביץ' 131
14 מאיר טפירו 130
15 עופר פליישר 127
16 עדי גורדון 116
17 טל בורשטיין 114
18 גור שלף 111
19 גל מקל 108
20 חנן קרן 104
אלישי כדיר 104
21 עופר אשד 101

מלך הסלים בכל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקי ברקוביץ, מקום שני בטבלת מלך הסלים של הנבחרת בכל הזמנים

נכון ל-2 בינואר 2019. השחקנים המודגשים עדיין פעילים.

# שם השחקן נקודות הופעות ממוצע למשחק
1 דורון ג'מצ'י 3,514 189 18.6
2 מיקי ברקוביץ' 2,842 164 17.3
3 בועז ינאי 1,700 149 11.4
4 ליאור אליהו 1,686 141 12
5 יותם הלפרין 1,635 175 9.3
6 נדב הנפלד 1,531 156 9.8
7 יניב גרין 1,508 193 7.8
8 עומרי כספי 1,341 92 14.6
9 לבן מרסר 1,245 79 15.8
10 טל ברודי 1,219 78 15.6
11 טל בורשטיין 1,173 114 10.3
12 מוטי דניאל 1,157 166 7
13 גיא פניני 1,156 176 7.7
14 מאיר טפירו 1,137 130 8.7
15 תנחום כהן-מינץ 1,076 88 12.2

מאמני הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלף קליין, אימן את נבחרת ישראל בשתי קדנציות (1977–1983, 1988–1990)
שם שנים
ארצות הבריתארצות הברית מוריס (טאבי) רסקין 1952
ישראלישראל יעקב שאלתיאל 1953–1954
ארצות הבריתארצות הברית אלמר ריפלי 1956–1957
ישראלישראל אליהו עמיאל 1958–1959
ארצות הבריתארצות הברית מיקי פישר 1960
ישראלישראל יהושע רוזין 1961–1964
ישראלישראל שמעון שלח 1965–1971
ארצות הבריתארצות הברית דויל פאראק 1972–1973
ישראלישראל אברהם חמו 1973–1976
ישראלישראל רלף קליין 1977–1983
ישראלישראל אריה מליניאק 1983–1984
ישראלישראל צביקה שרף 1984–1987
ישראלישראל משה ויינקרנץ 1988
ישראלישראל רלף קליין 1988–1990
ישראלישראל צביקה שרף 1991–1997
ישראלישראל מולי קצורין 1997–2004
ישראלישראל צביקה שרף 2005–2009
ישראלישראל אריק שיבק 2010–2014
ישראלישראל ארז אדלשטיין 2014–2017
ישראלישראל עודד קטש 2017–2021
ישראלישראל גיא גודס 2021–2022
ישראלישראל אריאל בית הלחמי 2023–

שחקנים בולטים לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]